אודות המשרד
שמי שלום אונגר הלוי.
זה כ-30 שנים אני עוסק במחקרים בנושאי איכות הסביבה ואנרגיה כ"אוטודידקט". זה מהסיבה היחידה שלא יצא לי ללמוד בצורה מסודרת בבתי ספר תיכוניים ככל התלמידים האקדמאים, כך נאלצתי ללמוד לבגרויות כשהייתי בן 30 נשוי ואב לשני ילדים קטנים. ומאחר ויש לי "מחלה" שהיא בעצם תשוקה אדירה לידע, אני נאלץ לשמחתי לגלות את העולם, דרך המשקפיים שלי, ולא דרך "פרופסורים" המוגבלים בדעותיהם עקב ספרים ישנים ודעות קודמות וקדומות. או סיפרי הסטוריה.
יש אומרים שאנשים איטרי יד ימין הם אנשים הרואים את העולם אחרת מאשר רוב בני האדם . במידה רבה זה נכון, כי רוב מנהיגי העולם והחוקרים הממציאים , הם אנשים "איטרי יד ימין" כמוני. ואני בנוסף לזה גם "ג'ינג'י", כך שזה מוסיף לאתגר. ולכן דרך החשיבה שלי על כל נושא מתחיל בצורה "פילוסופית". כך שאני מנתח קודם את הבעיה ומפרק אותה לגורמים, לפני שאני מתחיל לחפש תשובות. כך אני נוהג לעשות גם במחקרי על "תורת ישראל" שהמסקנות שבהם שונות מהמסקנות של "ההסטוריונים" ההולכים בעיקבות התנ"ך, אך עם פרשנות של ההלכה היהודית הרבנית, שעדיין לאחר 3,500 שנים, עדיין לא מבינה את המשמעות האמיתית של "תורת ישראל" שהיא בעצם "ספר חוקים חילוני" המלמד בני אדם כיצד לחיות באופן חופשי מדת אלילים ועבדות. ושהאמונה ב"אלוהים", היא בעצם האמונה באדם. ולא בישות הנמצאת בשמים. או מתו מזמן או חייבים להשמע לנביאי השקר המכנים עצמם "כהני דת".
אז למסקנות דומות הגעתי כששאלתי מהנדס מכונות איך ניתן לדעת מתי מתהפכת "רכינה" הצידה בעת פריקת חומר, המהנדס הנחמד הציב לי נוסחה ואמר זאת הנוסחה. אך כשביקשתי ממנו להציב מספרים, במקום אותיות, הוא ענה שזה בלתי אפשרי כי כל שינוי באחד הנתונים, יכול לתת אלפי אפשרויות.
כלומר "אקסיומה". אך מאחר ואני רואה את הטבע כדבר פשוט, כך ראיתי גם את הפתרון. ולקחתי כלי שירטוט שקניתי ב-5 שקלים. דף נייר משובץ, עפרון ומוחק. והסתכלתי עליהם כשבוע ימים, עד שעשיתי את הקו הראשון. אך כשעשיתי אותו, התברר שבעצם פיצחתי את האקסיומה ויש לי תגלית עולמית שנותנת בצורה פשוטה את "הקו שבו מתהפך כל גוף שיש לו "מרכז כובד משתנה" החל מקופת גפרורים וכלה באוניה בים. וכך כעבוד חודש, הצגתי בתערוכת משאיות את הפטנט שלי "מערכת למניעת התהפכות של רכינות" (אמבטיות רכינות/נגררות להובלת מחצבים), מערכת שכאשר נבדקה על ידי הטכניון, תגובת המהנדס שבדק את המערכת וניסה בכל הזויות להפוך רכינה עמוסת חול, תגובתו הייתה "אין דבר כזה" "אי אפשר להפוך את הרכינה שהמערכת שולטת בה". אומרים ש"לא ניתן לשלוט בחוקי הטבע", זה נכון. אך אם לומדים אותם, ניתן לנהל אותם כרצונינו.
כזאת היא גם השקפתי בנושא איכות הסביבה. אותה אני חוקר לסרוגין מזה כ-25 שנים וצופה מהצד בכל הנעשה בתחום.
בחודש ינואר 1999, כתבתי את המאמר הראשון בנושא ששמו "אתרי פסולת = מכרות זהב"- יעדים חדשים לטיפול ומיחזור פסולת מוצקה. מאמר זה שלחתי לשרת איכות הסביבה דליה איציק כשנבחרה לתפקידה. מאז, נעשו דברים במדינת ישראל, אך כרגיל בעצלתיים, כי ממשלות ישראל לא חושבות ומתכננות כמו בעולם הנאור למשך עשור או יובל או דורות, במדינת ישראל הראות של הנבחרים היא קצרה ולא יותר מקדנציה אחת. לכן, לאחר 23 שנים מכתיבת המאמר, עדיין במדינת ישראל קוברים כ-80% מהאשפה ומוצאים על כך כסף רב. במקום להכניס כסף רב מאותה האשפה הנקברת באדמה.
לאחר מכן, כתבתי מאמר בנושא "הגברת הגשם". במדינת ישראל משתמשים עדיין ב"יודיד הכסף" לצורת הגברת הגשם. המצאה מתקופת מלחמת העולם השניה. אולם, כמות הגשם המתווספת היא כ-5-10% בלבד. כמות שהיא לא כדאית ביחס למאמץ שהממשלה משקיעה. בשיחה עם האחראי על הנושא של הגברת הגשם שישב באוניבסיטה העברית בירושלים. טען ה"פרופסור" המכובד שאיני זוכר את שמו, ש"אין תקציב למחקר בנושא שהעלתי, למרות שהוא שווה בדיקה". שוב לא נעשה דבר בנושא. שיכול היה להעלות את כמות הגשם במקומות "שחונים" בעולם ובארץ.
באותה התקופה, כתבתי מכתב לקרן הקיימת באיזור הדרום בנושא "החלפת הצבע הצהוב של הנגב בירוק". ומדובר בהקמת מערכים של חומות בנחלים שיעצרו את מי השטפונות בנחלים שיופנו לחקלאות ולטיוב שטחים בנגב. כי מים יש בפרט בחורף בשפע, אך המים זורמים בעיקר לים התיכון ומיעוטם לים המלח. אם נחסום את הנחלים הזורמים לים, נוכל לקבל אגני מים עונתיים לשימוש של נטיעות בנגב של עצים ולהחליף את בצבע הצהוב בירוק. גם על המכתב הזה, התקבלה תשובה של "אין תקציב". רק שלא הבנתי, שאם אין תקציב לשנה הזאת, למה לא ניתן להכין תקציב לשנה הבאה למשל.
על "תעלת הימים", שדובר בה רבות בעת הסכמי השלום עם ירדן, לא ארחיב. כי המשימה הפוליטית של שני המדינות הוא לחסל את ים המלח ולא למלא אותו במים. את הירדנים לא מעניינים מתקני התפלה בבקעת ים המלח, כי הם מקבלים די מספיק מים ממדינת ישראל, לאחר הפשלה של ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל בירדן שנכשל. אולם, ניתן בקלות למלא את אזור ים המלח במים מהים האדום ובקלות יחסית , בגרויטציה וכמעט ללא שימוש במשאבות. אם לא נעשה זאת בשנים הקרובות, נוכל לומר שלום לעולמים לים המלח שאותו מייבשים לצרכי התעשרות של "מפעלי ים המלח" השייכת ל"חברה לישראל" השייכת לעידן עופר.
לסיום,
הקמתי את חברת "אשפנרגיה" בע"מ על מנת להקים את החזון שלי ושל מדינת ישראל לעצור את נושא ההטמנה של האשפה בישראל, ומדובר בכמות של כ-5 מליון טון של אשפה הנקברת בשנה. ולהפוך את האשפה הזאת לאנרגיה חשמלית שתכניס מליארדי שקלים כרווח לחברה מידי שנה.
אשפה היא משאב שיש בו אנרגיה רבה ביותר היא כבדת משקל כשהיא הולכת לקבורה. אך כשהיא ממוחזרת לחשמל, על ידי גנרטורים הפועלים 24/7 במשל 365 יום בשנה, מדובר בכמות חשמל ענקית ביותר.
