אתרי פסולת = מכרות זהב

יעדים חדשים לטיפול ומיחזור פסולת מוצקה.

קורא יקר. המאמר לפניך נערך ע"י שלום הלוי והיא פרי של חשיבה פילוסופית מעמיקה בצד מחקר ואיסוף מידע בנושאים הרלוונטיים.

במאמר זה קיימים רעיונות ישנים ומחודשים לצד רעיונות חדשניים ופטנטים עתידיים המהווים בסיס למחקר עתידי ופורה למען רווחת אוכלוסיית כדור הארץ וצימצום "אפקט החממה".

במאמר זה תמצא אינפורמציה לנעשה כיום בתחום הפסולת המוצקה בארץ, בצרוף פתרונות עתידיים ותחזיות כלכליות לעתיד , במידה והנכתב יתגשם ויושם.

נושא הפסולת המוצקה, הוא נושא לאומי ובינלאומי חשוב ביותר במדינת ישראל ובעולם כולו.

כיום כבעבר, ראו כל הגורמים הקשורים לנושא, את הפסולת המוצקה כמטרד שיש להפטר ממנו. רצוי בעלות הכי נמוכה ככל האפשר.

מעולם אף גורם בארץ או בחו"ל לא התייחסו לפסולת המוצקה כאל "משאב לאומי" או מחצב שניתן להפיק ממנו כסף רב שיכנס לקופת המדינה. במקום זאת, ניתנו זיכיונות וכסף רב לגורמים פרטיים שיהיו מוכנים להפטר מהפסולת המוצקה, הכוונה למיחזור מועט ולקבורה רבה ורצוי רחוק ככל האפשר.

גישתי הפרטית , היא שונה לחלוטין. 

לדעתי, חובה על המדינה להחזיק בזכויות על הפסולת המוצקה בישראל ולהשתמש בפסולת הזו לצרכי המדינה ולהפיק מכך כסף רב שיכנס לקופת המדינה, בדומה לנפט או גז.

קיימת סיסמא פשוטה לחלוטין וידועה לכל האומרת."יש אנשים שיודעים להפוך כסף לזבל, ויש אנשים היודעים להפוך זבל לזהב".  

את זה אנו חייבים לעשות.   להפוך את ה"זבל" לזהב. 

עד היום ממשלות ישראל (בליית ברירה וידע) הפכו משאב כה יקר כפסולת מוצקה ל"זבל" ולא רק זאת, אלא שילמו לגורמים פרטיים שונים כסף רב ויקר הנאמד במאות מליוני שקלים בשנה בכדי להפטר מה"זבל" הזה. 

ידוע לכולם הפסוק מספר בראשית האומר "מעפר באת ולעפר תשוב" דבר שהמדענים מכנים אותו "מחזוריות בטבע". שמשמעו, כל דבר הנלקח מהטבע, צריך לחזור אליו בצורה זאת או אחרת.

אם נסתכל על הפסולת המוצקה בכללותה, נראה שהיא מורכבת מיסודות, גזים ומינרלים שונים הניתנים לשימושים חוזרים ונישנים. זהו למעשה רעיון המחזור בכללותו.

בעולם קיימים מפעלים המשתמשים באוצרות טבע כגון: הפקת מתכות, מינרלים ומוצרים כימיים. אך בעולם אין קיימים כמעט מפעלים המפיקים את התוצרים הנ"ל מפסולת מוצקה.

הפסולת המוצקה כידוע מכילה בקירבה מתכות מסוגים שונים, מינרלים, חומרים אורגניים וכימיים הניתנים לשימוש חוזר באנרגיה או בעלות הנמוכה לאין שיעור מעלות הפקתם הראשונית.

כל שצריך לעשות הוא לרכז את הפסולת המוצקה ולמיין אותה לגורמיה השונים ולהחזיר אותם לעיבוד חוזר בתעשיה. אבל…. השאלה היא:  איך עושים זאת ?

לצורך זה, חייבים אנו לרכז את כל הכוחות הנוגעים לנושא במדינה ויפה שעה אחת קודם. ולתת לכוחות אלו את כל הלגיטימציה והאמצעים לטיפול מרוכז בנושא.

איך עושים זאת ?

א. במישור התחיקתי.

ב. במישור הניהולי.

ג. במישור הביצועי.

ד. בתחום המחקר ויעוץ לתעשיה.

ה. מציאת שימושים חדשים לפסולת מוצקה לסוגיה.

 

א. המישור התחיקתי.

א.1. חקיקת חוק או תקנה המעבירה את כל הזכויות לטיפול ומיחזור פסולת מוצקה למשרד איכות      הסביבה.        

א.2. התקנת תקנה לחיוב פיקדון/תשלום עבור אריזות, כמיכלי קרטון, פלסטיק ומתכת, צמיגים וכו'. במסגרת תקנה שכזאת, יחויבו כל החברות המייצרות אריזות לשלם מס בגובה מחיר חומר הגלם הממוחזר. לדוגמא:  חברה המייצרת בקבוקים מזכוכית או פלסטיק, תחוייב במס מיחזור בעלות חומר הגלם הממוחזר בעת המכירה של בקבוקים אלו ללקוח.   בעת רכישת חומר הגלם הממוחזר, יקוזז המס ויהפוך למחיר מכירה. כך תהיה לחברה כדאיות כלכלית לרכוש חומר גלם ממוחזר במקום לשלם מס ללא תמורה ישירה, במקום חלק מחומרי הגלם בהם היא משתמשת כרגיל. לדוגמא: חברה יצרנית לבקבוקים פלסטיים.

החברה מייצרת מ-1 טון חומר גלם חדש בקבוקים. מחיר חומר הגלם הוא כ-2500 דולר לטון. בתעשיית הפלסטיק, מותר להשתמש בכ-% 20 חומר ממוחזר. סכום המס אותו תשלם החברה יהיה % 20 ממחיר חומר הגלם החדש, כלומר 500 דולר לטון.

בעת רכישת 1 טון חומר גלם ממוחזר, יהפוך סכום המס אותו שילמה החברה לתשלום עבור חומר הגלם. כך תשלם החברה למעשה  3000 דולר  ל-2 טון חומר גלם.

מאידך, החברה ייצרה ב-1 טון חומר גלם 20.000 בקבוקים. הלקוח ישלם פיקדון בגובה של 0.1 ₪ לבקבוק מכל גודל, שאותו יקבל עם החזרת הבקבוק למרכול. החברה תאסוף את אותם הבקבוקים מהמרכולים ותמחזר אותם או שתעביר אותם לגורם שימחזר אותם עבורה. כך יהפוך המס להוצאה ישירה לייצור על חשבון רכישת חומר גלם ממוחזר.

א.3. התקנת תקנה המחייבת את הרשויות המוניציפליות לאסוף את הפסולת המוצקה ולמיין אותה לפי סוגיה , כגון: פסולת מתכתית לסוגיה, פסולת פלסטית לסוגיה, פסולת גומי לסוגיה , פסולת אורגנית . לאחר מיון ראשוני, הדרך למיחזור סופי תהה קלה יותר.

 

ב. המישור הניהולי.

ב.1. הקמת פורום לאומי שירכז את כל נושא הפסולת המוצקה ומיחזורה.  בפורום ישבו נציגים מקצועיים של משרד איכות הסביבה, משרד הכלכלה, משרד השיכון והבינוי, משרד החקלאות , משרד האנרגיה והתשתיות וכו'. זאת לצורך ריכוז נושא הפסולת המוצקה שמיוצרים בתחום אחריותם.

פעילות הפורום תמומן ע"י תקציב המשרדים עצמם.

לפורום יהיו ועדות מומחים בנושאים הרלוונטיים לנושא שתפקידם "מתן יעוץ ופתרונות" בנושאי מיחזור פסולת מוצקה לחברי הפורום.

ג. המישור הביצועי.

ג.1 הקמת מפעל מרכזי ארצי בבעלות ממשלתית למיון ומחזור פסולת לסוגיה.

ג.2. הקמת מרכזי איסוף ומיון ראשוני בערים והמועצות המקומיות והאזוריות בארץ.

ג.3. הקמת מרכז שילוח של הפסולת המוצקה ליד תחנות הרכבת בארץ ומהם את המפעל המרכזי. (שינוע הפסולת המוצקה ברכבת, זולה ויעילה יותר מאשר במשאיות על כבישי הארץ.)

 

ד. מחקר וייעוץ לתעשיה.

ד.1. המפעל המרכזי יעסוק בנוסף לתחום עיסוקו העיקרי, גם בתחום המחקר ויקים מוסדות ומעבדות מחקר ל"שימושים בפסולת מוצקה".

אם נסתכל על התרומה העתידית לבוא ממפעל זה מכל ההיבטים, נראה את התוצאות הבאות :

1. חיסכון של 150-200 מליון ₪ כתוצאה מאי תשלום לקבלנים עבור קבורה של פסולת מוצקה.
2. מיחזור הפסולת המוצקה בארץ, יביא לרווח כלכלי תפעולי של כ-700 מליון דולר בשנה ומעלה.
3. הרחבת מעגל העבודה והתעסוקה למאות ואלפי משפחות .
4. הקמה של מוסד מחקר אקדמאי בנושא של ניצול פסולת מוצקה ופסולת רעילה , יביא להעסקת מאות מדענים וחוקרים בתחומים שונים בארץ ולשיתוף פעולה בינלאומי נרחב בנושא.
5. שימוש בפסולת מוצקה יפתור בעיות אקולוגיות הקיימות בארץ ובעולם מחד, מאידך יחסוך הון רב ע"י שימוש יעיל בתוצרים ממוחזרים.

 

שימושים בפסולת מוצקה.

לפסולת המוצקה שימושים רבים ומועילים לתעשייה ולחקלאות. אם נפרט את סוגי הפסולת למיניה, נבחין במספר סוגים ותתי סוגים שלכולם קיימים אפשרויות למחזור בתעשייה ובחקלאות.

א. גרוטאות מתכת לסוגיה.

א.1. מתכות ברזליות.

א.2. יציקות וסגסוגות ברזליות,

א.3. מתכות אל ברזליות.

א.4. יציקות אל ברזליות.

א5. מתכות יקרות קרי, זהב, כסף, פלטינה, ועוד.

למתכת יש חשיבות רבה כחומר גלם שניתן להשתמש בהם בתעשיה ב-% 100 . כלומר, אין כל חשיבות לחומר גלם באם הוא חדש או ממוחזר.

1 מגרוטאות ברזל, ניתן לייצר בעיקר ברזל לבניין, פרופילי מתכת ופחים לתעשייה.

2 מגרוטאות ברזל יצוק, יכולים לשמש להתכה ויציקה חוזרת של מוצרים.

3 מגרוטאות מתכות אל ברזליות, יכולים לשמש להתכה וייצור פרופילים ופחים חדשים.

4. גרוטאות נירוסטה לסוגיה, יכולים לשמש לאחר התכה ליצירת פחים ופרופילים חדשים מנירוסטה.
5. לקופסאות פח לשימורים למיניהם, יש שימושים רבים: הסרת ציפוי בתהליך אלקטרוליזה נותן : אבץ, בדיל, וחומרים כימיים נוספים ויקרים. לאחר מכן הפח חוזר למחזור ברזל.
6. חוטי נחושת ניתנים למחזור וכן לצרכי ייצור מחדש של חוטים וכבלי נחושת חדשים.
7. יציקות ברונזה ניתנות לעיבוד חוזר לאחר התכה.
8. רכיבי אלקטרוניקה ניתנים למחזור מהם ממוחזרים : זהב, נחושת , בדיל, כסף, ומתכות יקרות אחרות. ממעגלים אלקטרוניים רב-שיכבתיים, לאחר שריפה, ניתן לקבל מהם לוחות קרמיים לשימוש חוזר.    

 

לסיכום א : פסולת מתכתית

א. עם מיון נכון של פסולת מתכתית, ניתן להגיע לניצול חוזר של רוב הפסולת המתכתית בארץ עם ניצול של % 100. 

ערך המתכות הממוחזרות כיום הוא כ-200-600 ₪ לטון. כמות גרוטאות המתכת בישראל, נאמד ב-600.000 טון. שערכם הוא בערך 160 מליון ₪ בשנה. 

 

ב. זכוכית 

 זכוכית מנופחת (בקבוקים), זכוכית שטוחה וזכוכית צבעונית. לזכוכית יש חשיבות לאחר מיון קפדני לסוגיה , היא ניתנת למיחזור בכ-% 100 . 

1. בקבוקים, לאחר שטיפה , ניקוי וחיטוי, ניתנים לשימוש חוזר כבקבוקים חדשים למילוי חוזר.
2. שיברי בקבוקים מזכוכית, ניתנים לשימוש חוזר לאחר התכה במפעל הבקבוקים בירוחם.
3. שיברי זכוכית שטוחה, ניתנת לשימוש חוזר כחומר גלם בתעשיית הזכוכית במפעל פניציה   

                 בא. תעשיה "ציפורית".

4. שיברי זכוכית צבעונית, ניתנים לשימוש חוזר כנ"ל.

 

לסיכום ב. עם מיון, שטיפה וחיטוי, ניתן למחזר כ-% 100 בקרוב מפסולת הזכוכית בארץ.

ערך הזכוכית הממוחזרת הוא כ-300-500 ₪ לטון. כמות פסולת הזכוכית נאמד בכ-150.000 טון.

ערך פסולת הזכוכית בארת נאמד בכ-60 מליון ₪ .

 

ג. נייר וקרטון. אריזות קרטון, עיתונים, נייר דפוס משומש וכו'.

נייר וקרטון ניתנים להפרדה ומיחזור בשתי רמות הנהוגות כיום והם: הפרדה ביתית, במיכלים מיוחדים והפרדה תעשייתית במרכולים, שווקים ואזורי תעשיה.

כיום נאספים כ-% 40 מהנייר והקרטון בארץ מתוך אומדן של כ-700 אלף טונות, נאספים פחות מ-200 אלף טון.

יש להגביר את נושא האיסוף במיכלים ולכלול אתרים נוספים שעדיין לא נאסף בהם פסולת נייר וקרטון. מצד שני, יש למצוא שימושים נוספים לנייר והקרטון הממוחזרים כגון: מזון לבעלי חיים, כבישה בתעשיית הריהוט ולייצור לבידים, חומר גלם לבניין ועוד.

פסולת הנייר והקרטון מכילה בעיקר תאית, היכולה לשמש כמזון לבהמות הבית.

בתהליך כבישה, ניתן לייצר לבידים לתעשיית העץ וכן אלמנטים לבידוד לתעשיית הבניין. אחת הבעיות שצריך להתגבר עליהם, הם נושא צבע הדפוס , יש לתקן תקנה לשימוש בצבעי דפוס טבעיים שאינם רעילים וידותיים לסביבה. ללא כימיקלים רעילים או צבעים הניתנים להסרה מהנייר באמצעים פשוטים כגון: תמיסות כלור קלות או גז כלור.

אם נשלב פסולת נייר וקרטון עם פסולת כותנה או סיבים אורגניים אחרים, נוכל לקבל סוגי נייר חדשים בעלי חוזק גבוה ואורך חיים גדול במיוחד. דבר שיוכל להוריד ממשקל אריזות הקרטון ויגדיל את חוזקם.

לסיכום ג. באמצעות השקעות נוספות, ניתן להפריד, לאסוף ולמחזר כמויות נוספות של פסולת נייר וכן לשווק אותם במחירים גבוהים יותר.

לכן, ערך ההכנסה הנוספת בשנה הראשונה יהיה שווה פחות או יותר לרווח הנוסף ממחזור יתר של פסולת הנייר והקרטון שלא נאספת כיום.  בשנים שלאחר מכן, ההכנסה יכולה לגדול       בכ-% 200-300 מההכנסה כיום.

 

ד. פלסטיק. פוליאתילן, פ.א.ט, פי.וי.סי, ופולימרים שונים.

משפחת ה"פלסטיק", היא משפחה גדולה ומורכבת ביותר. אך ניתן באמצעות תקנה המחייבת סימון חומרי גלם, בכדי לזהותם בקלות יחסית וליחדם זה מזה.

רובם הגדול של מוצרי הפלסטיק משמשים לתעשיות ומוצרים ידועים ומוכרים לציבור כגון: 

1. פ.א.ט (PAT) חומר המיועד בעיקר לתעשיית הבקבוקים הפלסטיים.

2 . פוליאתילן- חומר המיועד בעיקר לשתי מטרות עיקריות : ייצור שקים ושקיות, יריעות פלסטיות לסוגיהן, מוצרים גמישים או גמישים למחצה, אריזות וכו'.

3. פי.וי.סי (PVC) , חומר פלסטי הדומה לפליאטילן, אך יש לו חוזק מכני גבוה וקשיחות. גם השימושים שלו הם דומים לפוליאטילן.
4. מלמין ואוריאה. חומר כבוש שלא ניתן לעיבוד חוזר כ"חדש", אך ניתן להשתמש בו לאחר גריסה בעובי שונה בתעשיה למטרות כדוגמא: ניקוי חול וכד'. (מחיר לטון נע בין 1500-2500 דולר בערך)

 

כל פסולת ה"פלסטיק". ניתנת למיחזור לאחר הפרדה לסוגים וכן לצביעה וגריסה לאחר מכן. מחיר חומרי הגלם הפלסטיים הם יקרים מאוד מאחר והם תוצרים של התעשיוית הפטרוכימיות. 

פסולת הפלסטיק ניתנת למחזור ושימוש בצרוף חומר גלם חדש ביחס של 1:4 או 1:5 ומטה. לכן חייבים לעודד ייצור של מגוון מוצרים רחב ככל האפשר בהם ניתן להוסיף חומר גלם ממוחזר עד יחס של 1:2 או יותר.

יש ש"אורך החיים" של החומרים הפלסטיים הוא מוגבל מאוד ומגיע לכ-10-15 שנים. מאידך רוב החומרים הפלסטיים מתכלים לאחר מאות רבות של שנים. לכן, אפשר להציע אותו לאחר מכן, גם לתעשיית חומרים מבודדים בבניין או בתחומים אחרים.

לסיכום ד. ניתן באמצעות תקנה לסמן מוצרים פלסטיים ולסמן באיזה חומר הגלם הם השתמשו לייצור בכדי למחזר בצורה קלה את רוב החומרים בצורה ייחודית בכדי להגיע למחזור של עד כ-% 85 מפסולת הפלסטיק ויותר בארץ.

בגלל הערך הגבוה של חומר הגלם המיובא בחלקו הגדול לארץ, ערך פסולת הפלסטיק הממוחזר, גבוה גם הוא ויכול להגיע בין 500-1000 דולר לטון של חומר ממוחזר ונקי. דבר המגדיל את הכדאיות למיחזור.

כמות פסולת הפלסטיק בישראל נאמד בכ-800.000  טון וערך הפלסטיק הממוחזר יכול להגיע לכ-320 מליון דולר בשנה.

ה. צמיגים. קיימים מספר סוגים של צמיגים המיוצרים או מיובאים לארץ.

1. צמיגים עם מרכיב חיזוק ממתכת.
2. צמיגים עם מרכיב חיזוק מניילון.

נושא מיחזור הצמיגים היא בעיה כאובה בארץ ובעולם כולו. מאחר ומעטים המוצרים כיום שבהם ניתן להשתמש בצמיגים ממוחזרים. חייבים אנו לחפש דרכים נוספות לידוע לנו כיום לשימוש בפסולת צמיגים.

כיום ניתן להשתמש בצמיגים לחידוש וגיפור מחדש כפי שנעשה בשניים או שלושה מפעלים בארץ. בתהליך של גריסה והפרדת מתכות מהצמיג, ניתן להשתמש באבקת גומי או בגרגרי גומי ממוחזרים בגדלים שוניםם לתעשית מוצרים שונים וחדשים בתעשיית הגומי. לדוגמא: באבקת גומי ניתן להשתמש כמלאן (תוסף) בצרוף חומר גלם חדש לתעשית מוצרי גומי חדשים. בגרגרי גומי ואבקה בתוספת דבקים שונים וחום לכבוש וניתן לייצר שורה של מוצרי מגן שונים כגון: ציפוי מעקות ומדרגות, מגרשי משחקים לילדים, משטחים למגרשי ספורט, פגושים ומגינים לרכב, ציפוי גגות ברעפים.  במקום פחם לשריפה בתחנות הכוח לחשמל (בגומי יש גז מתאן, יותר מאשר בפחם.) בתעשיית הצבעים האספלט וכו'..

לסיכום ה. כיום הצמיגים נקברים ברובם במזבלות . עבור פינוי הצמיגים, משלמות החברות המיבאות אותם כ-6-10 ₪ לצמיג. 

בתוכנית איסוף ארצית, ניתן לאסוף כ-% 100 מהצמיגים ולהגיע להכנסה של כ-16 מליון ₪ בשנה ויותר.

בישראל נאמדת כמות פסולת הצמיגים בכ-50.000 טון בשנה.

מחיר חומר גלם ממוצע מגומי ממוחזר מגיע ל-300-500 ₪ לטון. בעזרת עידוד צריכת הגומי הממוחזר, ניתן לשווק לתעשייה חומר גלם ממוחזר בכרך של כ-12-14 מליון ₪ בשנה. בצרוף עלות הפינוי, אפשר להגיע להכנסה של כ-30 מליון ₪ בשנה.

 

ו. פסולת בניין. 

פסולת הבניין מיועדת כיום לסילוק ע"י קבורה בלבד.. בפסולת זאת נמצאים מרכיבים רבים של חומרי גלם שונים ויקרים כגון: מתכות ברזליות ואל ברזליות, חומרי פלסטיק שונים וחומרי בניה כבטון , חול וחצץ.

בעזרת איסוף ומיון ראשוניים, ניתן להפריד את המתכת והפלסטיק . בעזרת גריסה של החומר שנשאר, נוכל לקבל ברזל לבניין וחומרי בניה גרוסים. חומרי הבניה הם חומרים זולים, אך במשקל רב. חומר גלם זה משמש לתעשיית טיט לטיח בבניין, כחומר המשמש כ-% 60-80 ממשקל הטיט או הבטון היבש ללא משקל המים.

החיסכון שבחומר זה משמעותי מאוד. מאחר והחומר יבש ומוכן לעבודה בתוספת קטנה של מלט. (הוכח לאחר מלחמת העולם השניה בדרזדן , גרמניה).

ניתן למכור את חומר הגלם במחירים של 500-1000 ₪ לטון.     (25-50 ₪ לשק 25 ק"ג) 

לסיכום
ענף הבניה במדינת ישראל נמצא במצוקת מחירי המלט בגלל שתעשיית המלט הישראלית אינה מספקת והמדינה נאלצת לייבא מלט מחו"ל. זאת לאור צרכי ההתפתחות המואצת של ענף הבניה. 

לאחר הקמת סכר אסואן במצרים, דבר שגרם להאטה של זרימת חול הים המגיע ממצרים לישראל, ובגלל ההתפתחות האורבנית על חשבון הדיונות במישור החוף, חלה התדלדלות של מאגרי החול לבניין בצורה משמעותית, שיתכן ובעתיד הלא רחוק , תצטרך מדינת ישראל לייבא חול ממצריים. ומחירי החול יאמירו. כבר כיום נמכר באיזור הצפון 1 טון חול ים במחיר        של 25-30ש"ח .  

כמות פסולת הבניין בישראל נאמדת בכ-200.000 טון בשנה בערך. וניתן לנצל את רובו הגדול של פסולת הבניין ולהפיק ממנו כאמור לעיל הכנסה של כ-500-1,000 ₪ לטון. מאחר וחומר הגלם מכיל גם מלט, חול, וסיד. דבר שיתן הכנסה עתידית של 100 מליון ₪ בערך.

 

ז. גזם. 

גזם כיום הוא חומר ניפחי שבדומה לצמיגים כולם רוצים להפטר ממנו. אולם, לגזם יש שימושים רבים שלא מנוצלים כלל ורבים גם לא יודעים מה לעשות איתו. 

ניתן להשתמש בגזם לתעשיות הבאות:

1. לתעשיית הנייר והקרטון , להכנת חומרי גלם לתעשיית הנייר לסוגיו השונים.
2. לתעשיית העץ להכנת חומרי גלם לייצור לבידים.
3. לחקלאות, ניתן להשתמש בגזם כמצע לריבוד לולים, תוספי מזון לבהמות, לריבוד שטחים מדבריים למניעת התפשטות המדבר , ייצור קומפוסט להשבחת קרקע, לייצור גז מתאן ועוד.
4. לבניין , לייצור ארגזים ומוצרי בידוד ליציקות בבניין.

כמות הגזם הנאמדת כיום בישראל, הוא כ-500.000 טון בשנה. רובה הגדול של פסולת הגזם, מסולק לאתרים חוקיים ובלתי חוקיים. חלק ממנו יוצא לשריפה. בקיצור, רוב הגזם בישראל בעצם מושמד.

בתהליכי הסברה ואכיפה, ניתן לרכז את הגזם בארץ בריכוזים הקרובים למפעלי עיבוד, שם ימכר הגזם לפי מיון לסוגיו. ניתן למכור את הגזם ולקבל מחירים שונים התלויים בגודל הגזם המשווק במחירים של כ-50-200 ₪ לטון.

לסיכום ז, ניתן לשווק את הגזם בארץ במחירי מכירה של כ-50. מליון ₪ בשנה בערך.

 

ח. אשפה  ביתית, גושית וחקלאית.

אשפה ביתית וחקלאית מורכבת בעיקר מחומרים אורגניים, פלסטיק , נייר וקרטון, סוגי מתכות ועוד.

עם שיטת מיון יעילה, הפסולת הנ"ל ניתנת להפרדה למרכיביה. כל החומרים הלא אורגנים יטופלו בשיטות שהוסברו בסעיפים א-ז. לעומתם החומרים האורגניים יטופלו בנפרד לתעשיית קומפוסט ו/או גז מתאן. או גז מתאן שחומר המשנה שלו הוא "קומפוסט".

 ניתן לייצר סוגי קומפוסט ברמה משובחת יותר אם נבין את צרכי הקרקע ואת דרישות החקלאים וניתן להשביח קומפוסט גם בצרוף חומרים אחרים כגון: גזם, כימיקלים שונים, וכו'. אך צריך לשיב את הדגש על השבחה טבעית באמצעות תולעים, זחלים, מיקרו אורגניזמים וטמפרטורה מתאימה.

יש לציין שבעבר בארץ היו נסיונות כושלים לייצר גז מתאן מאשפה ביתית. כשלונות אלו נבעו בגלל חוסר הבנה וידיעה מספקת בנעשה בטבע.

קיימים מקומות בעולם שבהם מייצרים גז מתאן בעיקר בחוות חקלאיות לתיצרוכת עצמית לייצור חשמל, בישול ואפילו כדלק.

את גז המתאן מייצרים בטבע מיקרואורגניזמים, תולעים וזחלים הניזונים מפסולת הרקבובית הבאה במגע עם חומצות ובסיסים שונים. לדוגמא ניתן לציין את הנעשה בקיבת הבקר.. עם געיית הבקר, משתחררים כמויות גדולות של גז מתאן טבעי שנוצר ע"י בקטריות וחיידקים הנמצאים בקיבה. אותם היצורים המיקרו אורגניזמים מסייעים לבקר בעיכול ופרוק התאית שבה במגע עם חומצות הקיבה. דבר דומה נעשה גם אצל יתר בעלי החיים אוכלי העשב ואצל האדם. 

 ניתן למצוא ריכוזים גדולים של פליטת גז המתאן גם במזבלות כתוצאה של הפעילות הטבעית הנעשית שם ע"י המיקרואורגניזמים. ניתן בהחלט לפתח שיטות כלכליות ולהעתיק ולשפר שיטות טיבעיות אלו ולייצר כמויות כלכליות של גז מתאן טבעי.

בתשטיפי הפסולת האורגנית, ניתן להשתמש לפרוק טבעי של גזם לאחר גריסה בתהליכי ייצור הקומפוסט. מאחר ותשטיפים אלו מכילים ריכוז טבעי גדול ביותר של חומצות אורגניות וכן מיקרו אורגניזמים היכולים לסייע לפרוק התאית של הגזם.

ניתן להשתמש בתשטיפים גם ממאגרי שופכין ובוצה אורגנית.

למעשה, אנו רואים כיום את תשטיפי הפסולת האורגנית או הבוצה המוצאת ממאגרי השופכין כ"פסולת רעילה", אולם, אם נבדוק את רמת הרעילות וה-PH של החומר וכן ניקח לבדיקה דומה דוגמאות אדמה ממקומות שונים בארץ ובעולם, נבחין שסוגי אדמה כגון , אדמה מדברית מסוגים שונים חסרים את אותם המרכיבים של הבוצה כדי להיות פוריים למטרות חקלאיות או השבחת קרקע לנטיעת עצים וצמחיה לכיסוי שיטחי מדבר . במינון נכון וסינון תשטיפים ובוצה ופיזורם על סוגי אדמות שונות, ניתן יהיה להפריח מחדש אדמות שמרכיביהם האורגניים התדלדלו עד שהפכו ל"אדמת מדבר".

לסיכום ח. במדינת ישראל קיים פוטנציאל איסוף של כ-2 מליון טון פסולת אורגנית ובוצה אורגנית. אם נתארגן לטיפול, מיון, מחקר מעמיק וביצוע ניסיונות, ניתן יהיה להפוך את הפסולת האורגנית למשאב של כסף רב המוערך במאות מליוני ₪ , מלבד בערך המוסף בהשבחת קרקעות המדינה שלא מנוצלות כיום כלל.

 

ט. פסולת כימית ומתכתית רעילה.

הפסולת המתכתית הרעילה היא תוצר בלעדי כמעט של תעשיות המתכת והכימיקלים . מדובר בעיקר במתכות כבדות כגון: כספית, עופרת, ניקל, כסף, אבץ וכד'. אולם מדובר גם במתכות קלות יותר.

פסולת זאת וכן כימיקלים אחרים מרוכזים כחומצות ו/או בסיסים. ניתן לנטר את סוגי הפסולת הנ"ל ולאחר מיון קפדני, ניתן לנצל את המתכות הללו לשימוש חוזר באמצעות אלקטרוליזה. את החומצות והכימיקלים ניתן לנטר ולמחזר לאחר מכן ע"י שימוש בתהליכי אידוי והפיכתם למלחים שונים עד שימצא תהליך יעיל להחזרתם למחזור חומרי הגלם. לתעשיה.

מה שקורה היום ברמת חובב בנושא אחסנת חביות הכימיקלים , הוא פשע לכל דבר ועניין.      חביות המתכת המלאות כימיקלים שונים, קורסים ותוכנן נשפך . משני סיבות : 1. פעילות קורוזיבית של החומר שבתוך החבית שמעכל את המתכת מבפנים. 2. בשמש והחום הרב הנמצאים ברמת חובב, גורמים להתחממות החביות ולריאקציה וגזים המאיצים את ריקבון החביות.

מדובר באיכסון כימיקלים בשני סוגי חביות. האחת חביות מתכת המקבלות קורוזיה וחלודה במהירות עקב המגע עם האויר והמשקעים במקום. השניה חביות פלסטיק , לרוב עשויים מפולאתילן ו-PVC . וכידוע בתעשייה, שחבית מסוג זה טובה רק למספר שנים קצרות לשימוש. מאחר ופרודות הפלסטיק מתחילות פשוט להתפרק. כך רואים אנו שבתוך תקופה לא ארוכה בשמש, חבית הפלסטיק מתייבשת ומתפוצצת וכל הנוזל שבה נשפך לקרקע ומזהם את מאגרי מי התהום.

לכן, מאחר ותחולת החביות ברמת חובב יקרה מאוד , למרות שהיא מוגדרת כ"פסולת רעילה", חייבים אנו לטובת הכלל , לא לשרוף את החומר , אלא לשמר אותו ראשית כל ע"י הפיכת החומר למלחים , בכדי שיהיה קל יותר לשנע ולמחזר אותו בעתיד. 

כדי לשמר נוזלים כימיים, חייבים לאכסן אותם מנוטרלים עם PH 5-6 בערך במיכלי בטון עם ציפוי פנימי מגומי לטקס וממוחזר (עמיד בפני חומצות בריכוז מעל % 50. או בציפוי זכוכית אטומה.

עקב העלות היקרה של הכימיקלים למיניהם, כך עלות החומרים שניתן למחזר מהם בעתיד.   הערכתי היא שמדובר בהכנסה עתידית של מאות מליוני דולרים בשנה ולכן ההשקעה במיון, ניטור ואיכסון, נכון הוא מבחינה כלכלית ובעלת כדאיות גבוהה.

 

י. מיחזור שמנים.

את נושא מיחזור השמן המשומש, יש להפריד ל-2 קטגוריות שונות.

1. שמנים צימחיים משומשים שהן שאריות שמן מטבח מטיגונים במסעדות ובתי מלון.

2 . שמנים ביטמניים משומשים ממכוניות ומכונות.

1. שמן צימחי נאסף כיום במטבחים גדולים  ויש לתת את תשומת הלב לאכיפת נושא איסוף השמן ממטבחים גדולים כגון: בתי מלון, אולמות אירועים, מסעדות ופלאפליות ומסעדות "סיניות".

שמן זה משמש כתוסף לתעשיית תערובת לבהמות ועלותו יקרה.                                    בשמן צמחי משומש , משתמשים גם לתעשיית הביו-דיזל המתעוררת כיום.

אין נתונים מדויקים על כמויות השמן הצמחי הנצרכים במטבחים השונים.

2. שמני הרכב והמכונות השונים, הם תוצר של "טיפול" במנועים והחלפת שמנים.            כמות שמני התעשיה והרכב, שניתן לאסוף כיום בארץ נאמד בכ-45.000 טון בשנה.  בפועל ממוחזרים כ-7.500 טון בלבד ע"י החברות "פז" ודלקול".
   שמני מנועים  ניתנים לשימוש חוזר כשמני רכב ותעשייה. ע"י ניקוי השמן. ניתן להשתמש בשמן זה לאחר זיקוקו ודילולו גם במקום סולר.                                

לשמן תעשייתי משומש ניתן למצוא שימושים נוספים ולכן יש צורך במחקרים מדעיים נוספים. 

בכבוד רב

שלום הלוי 972-54-7743433
כל הזכויות שמורות לשלום אונגר הלוי.